החלטה בתיק בש"פ 3347/05

א.        ערר על  החלטת בית-המשפט המחוזי בנצרת (הנשיא (בפועל) בן דוד) מיום 22.3.05, בה הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים.

ב.        על-פי המתואר בכתב-האישום, ביום 21.1.05 החליט העורר יחד עם אחר להצית שני כלי-רכב אשר שייכים למתלונן ובנו. השניים רכשו שלושה בקבוקים שהכילו חומר דליק, ומיד לאחר מכן נסעו אל מקום חניית כלי-הרכב. הם נפצו את שמשות כלי-הרכב, שפכו לתוכם את החומר הדליק, הציתו אותם ונמלטו מהמקום. האש אחזה בכלי-הרכב והם נשרפו כליל. לעורר יוחסה בנוסף לעבירת ההצתה עבירה של הסתייעות ברכב לביצוע פשע.

ג.        בית-המשפט המחוזי קבע כי קיימת בידי המשיבה תשתית ראייתית לכאורה לביסוס האישומים, ולנוכח חומרת העבירות והחשש כי העורר וחברו יפעלו לשיבוש הליכי משפט יש מקום לעצרם עד תום ההליכים.

           בית-המשפט נתן בהחלטתו דעתו לעברו הפלילי של העורר, לכך שהעבירות המיוחסות לו בוצעו בהיותו נתון בפיקוח שירות-המבחן, לבריחתו עד מעצרו, ולתסקיר המעצר בו צוין כי חזר לאחרונה להשתמש בסמים.

ד.        לטענת העורר מסתכם חלקו באירוע בהסעת הנאשם הנוסף בכתב-האישום, לתחנת הדלק למילוי בקבוקים והורדתו במקום הסמוך למקום מגוריו. באשר להודאה שנתן טוען העורר כי זו היתה תוצר של משבר בחקירה, והוא חזר בו. מעבר לכך טוען העורר כי אין לו כל מניע לביצוע העבירות, לעומת הנאשם האחר אשר לו סכסוך עם בעלי הרכב המוצתים.

           העורר מבקש להשתחרר לחלופת מעצר במסגרתה ישהה במשך היום במחיצתו של גימלאי משטרה, ויתלווה אליו ללימודיו, ובשעות הערב יהיה בפיקוח אביו. העורר נשוי ואב לשני ילדים, ורעייתו בחודשי הריון מתקדמים.

ה.        בדיון בפני טען בא-כוח העורר, כי הראיות לכאורה אין די בהן, ולמצער אין עוצמתן מספקת למעצר עד תום ההליכים. ראשית, אילו ביקש העורר לעבור עבירה, לא היה פונה לתחנת דלק בה מכירים אותו; העורר הסיע את הנאשם האחר, כאמור, ולכן היו מנוע הרכב והגלגלים חמים. באשר לכוויות שנמצאו על העורר, ושכנטען קשורות להצתה, אלה אירעו שבוע לאחר מועד העבירות המיוחס לו. נטען, כי הודאתו הייתה ברגע של משבר, והוא חזר בו, וכן כדי היעלמותו במשך מספר שבועות שאליה נדרש בית-משפט קמא, היתה כדי להיגמל מסמים באשפוזית בירושלים. לעורר עבר שאינו מכביד.

ו.        בא-כוח המדינה טען, בין השאר, כי הראיות לכאורה מספיקות, כי חלופת מעצר אינה ראויה וגם שירות-המבחן לא המליץ עליה.

ז.        עיינתי בראיות, לרבות צפייה בקלטת המתעדת את חקירת העורר. סבורני, כי החלטת הנשיא המלומד בבית-המשפט המחוזי בדין יסודה. יתכן כי לגבי חלק מן הטענות שהעלה בפירוט רב בא-כוח העורר, אשר לא הניח אבן שלא הפכה, אילו עמדה כל אחת כטענה כשלעצמה, אפשר היה לנסות לדון בה את העורר לכף זכות, ואף בכך איני בטוח. ואולם, בהצטרף יחד התדלוק, הכוויה, הבריחה וההודאה למרקם אחד, מקובלת עלי בהחלט המסקנה כי המדובר בראיות לכאורה שיש בהן תשתית ראויה. עבירת ההצתה מקימה יסוד סביר לחשש של סיכון בטחונו של אדם (סעיף 2(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996), ואל נכון ציטט הנשיא המלומד את ההחלטה בבש"פ 6764/99 מחאמיד נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט - כתארו אז - חשין), שבה נקבע כי עלול המצית "להוסיף ולסכן את זולתו"; ועוד, כפי שציין בית-המשפט המחוזי פחדו של המתדלק להעיד והימלטות העורר דנא מוסיפים עילות של חשש לשיבוש והימלטות מאימת הדין.

ח.        לעורר עבר פלילי שראשיתו בגיל 15, ועניינו, בין השאר, גניבת רכב (שימוש ברכב ללא רשות בלשון החוק) ואיומים ועוד, והוא היה בפיקוח שירות-המבחן בעת ביצוע העבירות המיוחסות לו עתה. הוא השתמש בסמים, וחזר לכך בעת האחרונה. שירות-המבחן, אף שבחן חלופה, התקשה להציג עמדה בקשר לשחרורו, בשל ביצוע עבירה בעת פיקוח השירות, בשל שימוש בסמים ובשל אופי העבירה, ואנו מה נענה אחריו. צירוף כל האמור אינו מאפשר חלופה לעת הזאת.

           איני רואה מקום, נוכח זאת, להיעתר לערר.

           ניתנה היום, ט' בניסן תשס"ה (18.4.05).

                                                                                                ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   לח התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: